ערך

משפיע בחסידות חב"ד הוא תפקיד חינוכי בו חסיד משמש כחונך ומורה רוחני לתלמיד ('מקבל'). להם הוא מהווה מודל השראה בהליכותיו וברוחו.

למרות שמחנכים רוחניים קיימים בתנועות חסידיות אחרות וגם בשאינן חסידיות (כגון משגיח רוחני), מושג זה של משפיע הוא מיוחד בחסידות חב"ד, מאחר שתפקיד ההנחיה שונה במהותה מהגישה של קבוצות אחרות. השפעתו של המשפיע כוללת:

• הדרכה קהילתית באמצעות הרצאות, שיעורים ציבוריים והתוועדויות, התכנסויות חסידות;
• הדרכה אישית בנושאים של התנהגות אישית ותכונות אופי;
• השראה לשאוף תמיד גבוה יותר לצמיחה הרוחנית של האדם, דרך יגיעה בלימוד התורה ובקיום המצוות, במיוחד על-פי המסורת החסידית בחב"ד;
• תשובות הבהרה למבקשים בנושאים של משנת חב"ד, מנהגים חסידיים, והתנהגות כללית לפי סדר המחשבה של תנועת חב"ד;
• עצה אישית, המיועדת לקדם את המשמעת העצמית של עבודת התפילה. משמעת זו כרוכה בעבודה עצמית רבה על מושגים חסידיים לפני ובמהלך התפילה.

אופי התפקיד של המשפיע מרומז בהקדמה של ספר התניא, יסוד ספרי החסידות שנכתב על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד. הוא נדון בהרבה שיחות פומביות שנמסרו על ידי הרב יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, ורבי מנחם מנדל שניאורסון, השביעי, האדמו"ר מליובאוויטש. בפרט, הורה כי כל אחד יגש אל המשפיע שלו באופן קבוע, כדי להבחן ולהיערך.

בישיבת תומכי תמימים מיוחסת לתפקיד זה חשיבות רבה, והתואר 'משפיע' משמש על בסיס יום-יומי לרב האחראי על לימודי השקפה ואמונה בחסידות, בין השאר בעקבות דברי הרבי מליובאוויטש שהורה לחסידיו לקחת על עצמם משפיע אישי, כציווי התנאי "עשה לך רב".

יש הבחנה בין הרב, יועץ אישי, ומשפיע. למרות שהם שני מושגים דומים ומשמשים לעתים קרובות לסירוגין, המושג האחרון מתייחס בדרך כלל למישהו בעל ידע מדעי, אשר מחזיק בעמדה הרשמית קהילתית. המושג הראשון, לעומת זאת, מתייחס לאדם מבחוץ ונבחר במטרה על מנת להציע עצה והדרכה. אדם זה לא צריך להיות מוסמך ממקום אחרת.

הטקסט מוגש בכפוף לרישיון CC ייחוס-שיתוף זהה קישור: 3.0;

לינק לכתבה המקורית