אווזה

החריזה-אווזה מפוטמת ושמנה מוגשת בתבנית עמוסה בשקידה
לא מזמן צעדה וילדיה הקטנים-אפרוחים, לצד האם חופשיים.

החופש הציורי משחרר מכִּבלֵי הגבולות
אבל מה לעשות שכך והזדמן להיות- בעל חרוז.

לְעִתים המגבלות שיוצרות האותיות מרגיזות בכבדותן ואין רָצוֹת להשתנות.
משרוולי החולצה משתחררת סיומת, צעירה חצופה בחצאית קטנטונת.
גם כאשר בקלילות מתיישבת, אווזה מפוטמת נראית מיותרת.

המבנה המאולתר מִתגבש לְצליל מוכר, החרוז בשרשרת כמו ענוד על צוואר
וּכשֶׁעִתים מגיעים והמוזה בוערת, הקולות נשמעים לעשות זאת אחרת.

אך כיצד משקיטים את הרצף הנ"ל, המציף כל חלקה, לא חס בלי חדל.
הַחָרוּז מְפַתֶה וּמגביר את החשק לעלות על הכתב וּלגשר על הנתק.

השפה השוטפת את פִּיוֹת הרחוב מגבשת זהות הומוגנית לרוב
"תשכח מלחשוב, תתחיל להרגיש ,תִּשתַיֵיך אֵל הכלל בלי שום קשר לאיש"

החופש הוא ביטוי לחשיבה משוחררת, לשפה מקורית, משתנה, מאתגרת.
גיבוש אישות מיוחדת, אחידה, שילוב רגש-חשיבה ושיתוף הסביבה.

איש איש בדרכו שלו, יכיר את עצמו ויקבל את שכנו
חופשי מכבלי התרבות המגדירה, מפזז חריזה כּבעל בּחירה.