14/11/2013

בלי אישה לצידך
המטרה היא למצוא אותה
ושמצאת
אתה ממשיך לחפש.

אורה השקט מונח על דפנות הקיר

צועקת לכיוון התקרה

מתעוררת עדינה מתמתחת לאיטה 

באורה מאותתת ששעה נשמטה

נמתח לתוכה בהנאה 

מתערסל בעינוגי מבטה
מציץ לראות כוכבים נתלים בשמי הערב
ולקבל את החול המחלחל

רצית לחישות של אהבה
חיפשתי אצלך מטרה

לכוון לכוון לכוון ,דרכי טהורה
מצאתי את זאת שדמיינתי דמותה

כאב ספוג ליטופים
רוך בשדות של קוצים

דמותה היא שלה שאינה נכנעת
מתקרבת מתרחק נוגעת לא נוגעת

אווזה

החריזה-אווזה מפוטמת ושמנה מוגשת בתבנית עמוסה בשקידה
לא מזמן צעדה וילדיה הקטנים-אפרוחים, לצד האם חופשיים.

החופש הציורי משחרר מכִּבלֵי הגבולות
אבל מה לעשות שכך והזדמן להיות- בעל חרוז.

לְעִתים המגבלות שיוצרות האותיות מרגיזות בכבדותן ואין רָצוֹת להשתנות.
משרוולי החולצה משתחררת סיומת, צעירה חצופה בחצאית קטנטונת.
גם כאשר בקלילות מתיישבת, אווזה מפוטמת נראית מיותרת.

המבנה המאולתר מִתגבש לְצליל מוכר, החרוז בשרשרת כמו ענוד על צוואר
וּכשֶׁעִתים מגיעים והמוזה בוערת, הקולות נשמעים לעשות זאת אחרת.

אך כיצד משקיטים את הרצף הנ"ל, המציף כל חלקה, לא חס בלי חדל.
הַחָרוּז מְפַתֶה וּמגביר את החשק לעלות על הכתב וּלגשר על הנתק.

השפה השוטפת את פִּיוֹת הרחוב מגבשת זהות הומוגנית לרוב
"תשכח מלחשוב, תתחיל להרגיש ,תִּשתַיֵיך אֵל הכלל בלי שום קשר לאיש"

החופש הוא ביטוי לחשיבה משוחררת, לשפה מקורית, משתנה, מאתגרת.
גיבוש אישות מיוחדת, אחידה, שילוב רגש-חשיבה ושיתוף הסביבה.

איש איש בדרכו שלו, יכיר את עצמו ויקבל את שכנו
חופשי מכבלי התרבות המגדירה, מפזז חריזה כּבעל בּחירה.

מֵי הַמָבּוּל

מָים קָרים בְּכּוֹס מִפַּח דוּגמָת הפלמ"ח נִשׁאָבוּ מְהָבֵּאֶר.
מֵי מְנוּחָה לְחַיֵי עוֹלָמים עָברוּ גִלגוּלים צִמצוּמים על צִמצוּמים
חָסַדֶךָ הָגלוּיים את שְׁמֵיי הַאָרֶץ מֶכָסים שְׁלֵעוֹלָם עוֹמֵדֶת
וְאַנָחנוּ כְּעיוורים.

הְאֶדַרתָ בְּגבוּרוֹת אְת מידוֹתֵיךָ הַקְדוֹשוֹת
שׁלֹא צָלחוּ בַּפְעוּלָת בְּריאָת העוֹלמוֹת.

הַשׁיתוּף הְיינוֹ מוּכרַח מניסיון שְׁכּבָר מוּכַח
בִּכדֵי לִיצוֹר עוֹלָם בּוֹ טוֹב חַדָל להיוֹת מוּנַח-
בְּעָצמֶךָ.

טִרדוֹת הזמָן טִרדוֹת הגוּף וְטִרדוֹת הפרנסה
הָרחוֹב שְׁמֵשָׁדֶר כּי אֵין מוֹצָא לְעָצמֶךָ
הן אוֹתָן מידוֹת קדוֹשוֹת שְיָרדוּ וְהִתלָבּשׁוּ
בָּרֶצוֹנוֹת הכי קטָנים שְבֶּרֹאשׁךָ כּבָר הִתגָבּשׁוּ.
הם הַמָיִם הַהוֹמים הַסוֹחְפים את דַעָתךָ
מלִראוֹת את הַבּריאָה הַמִשְׁתָנָה מַמָשׁ אִתךָ.
הַנֵס חָדוּר בַּעוֹלָמוֹת פְקָח עֵנָיים כּדֵי לִראוֹת
שְׁאֵין רַע הַיוֹרֵד מִלמָעלָה
זה שׁוּב אוֹתָם הַנִיסיוֹנוֹת.

הַנֶשָׁמָה הַטֶהוֹרָה מְאיגרָא רַמָא היא יָרדָה
לְבַרֶר הֶבלֵי עוֹלָם מִבּלי לִשׁכּוֹח את שׁוֹרשָׁה-
שְׁדָבוּק לְלֹא שִינוּי בָּבּוֹרֶא הַכּוֹל יָכוֹל
הַמִסְתָתֵר מְעֵנֶיי אִישׁ הַמִתחָבֶּא מְעֵנֶיי כֹּל.

רָק כָּךְ תִצמַח וּתִתעָלֵה הַנֶשָׁמָה הַבּוֹדֶדָה
אָשֶׁר עַזבָה אְת מְקוֹרָה וְהַלכָה מְאַהוּבָה.
עַל יְדֵי הַהַכָּרָה שְׁאֵין תָּכְלית רַק מִלבָדוֹ
וְכֹּל הָעִיקוּבים הֵם הָמוֹנעִים מלִראוֹתוֹ
תִדבוֹק הַנֶשָׁמָה בִּמְקוֹרָה הַאָמיתִי
עָצמוּת וּמַהוּת כָּךְ נִקרָא
לְפַחוֹת עַל לְשׁוֹנִי
הַזֵעִירָה.

ב' חשון

לְעַוֵות פָּנים מוּל הַרֶאי לְנַסוֹת וּלְשָׁנוֹת צוּרָה
לֹא לְיהנוֹת מְהַדמוּת הַקָיֵימֶת הַעוֹמֵדֶת מוּלךָ

מַה שְׁמַניעָ את הגוּף היא בּוּשָה.
מְקָלֶף מְעָצמֶךָ שְׁאִירֵי תָּחפּוֹשׂוֹת
מְנַגָב דמָעוֹת
גוֹנֶב עוֹד דֵעוֹת קוֹרֶא מַחשָׁבוֹת.
מְגָבֶּש זְהוּת מִמֵבָקרָי הַסביבָה
אוֹתָם הבוּחרים לְאֵהוֹב אוֹתךָ
כְּפי שְׁאֵצלַם הִצטַיָירתָ עוֹד מימֵי ילדוּתךָ.
חוֹשֶׁשׁ לְהִשׁתָּנוֹת
לִלמוֹד להיות עמוּד הַתָוֶוך שֶׁל קוֹנךָ
עמוּד האֵשׁ הַהַחלֶטי
מוֹביל בָּחוֹשֶךְ את עָמּךָ

נִרדַמתָ על המִשׁמָר
חַזָרתָ לַעָבָר
הבוּשָה היא הַתָחפּוֹשֶׁת
בְּעָתידךָ הַמֵעוּרעָר.

ב"ה

ללא סַפֵק זה חודש מלא סְפֵקוֹת
ספֵקַא דֵספֶקָא עַד שדַי עד שַׁדָי
יום א' אלוּפוֹ של עולם
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.
רגליים מהלכות קרובות לקרקע
והראש מצטייר מול שקיעה רחוקה.
שוב אותם געגועים לסרטים נוֹשָנים.
שקרים ,מוח מלא בשקרים.
עדיף לטבוע בשקר חשוף וחודרני
מאשר לדעת שמישהו עובד עלייך
ואין לך מושג מי ואיך ומה..
אותם געגועים שת'מחשבה מֶגָּשמים
מביאים אותך לאין מוצא ושוב אינך מכיר מי אתה.
סרטים ,סרטי פורנו מְּפַתים
כבר שאינם קיימים ,נשארו רק כאלה
שהדמיון רוצה ולהפסיק מלהיות דמיון.
אותם דמיונות שבכלל לא שלי.
אותם תאוות מרדניות וזה לא אני.
אני שקט עם זקן יחף וחייכן
רוצה שוב אלייך
אבא  רַחְמָן

"בּראתָ ייצר הרע בראת לוֹ תורת תבלין"
חַמיצוּת של אוֹשר בּמעשַיי הרעים,
לא מאפשרים ,בלתי מתפשרים,
ישנה בּחירה.
לא בּראתי את עצמי.
זקָנים גדוֹלים בּטֶרמינֵל ,רצים לכֹל הכיוונים.
נשאר בִּבחינת עמידה.
מפַחד להלֵך בין הזקָנים ,מפחד להיראות,מפחד להיות.
מַחמיצוֹת פניי מאושר המעוּל בִּפחדים מלפספס את המטוס שכבר המריא.
רואה אותם המהלכים ,רצים
כמו להביט לתוך רֵאי.
הטיסה היא לא שלי ,גם לא תהיה.
מתרחק מהתמונה הזאת.
מסתתר כמו לא נראֵה.

ג'רוּזָאלֶם

אדם אחד הרבה אנשים,שׂכֶל אחד מַחשבות שחושבים.
מוחות מהלכים ,מוֹחים.

מי ,למה הם מוחים הרבה אנשים?

מוּל עצמם? מול קוֹנַם?

מהלכים פשוט מהלכים,

מסתכלים זה לזה בפרצוף ,כמעט מחייכים.

על מה חושבים? על עצמם.

הרכבת הקלה טסה בציר יפו, חולפת לצידנו ואנחנו בין מאות אנשים,

מתחלפים, מִשתָנים ,מחייך לכולם והם נמֶסים.

מי הם האנשים ,רגישים האנשים ,מסתכלים,מחכים

שיבוא מישהו ויגאַל אותם.

יגאל ממחשבות שאינן מפסיקות,

מטשטשות עניים ,לעִתים מלחיצוֹת.

הנה מגיע הנה כבר בא

גוֹאֵל אחרוֹן בּבחינת "יחידה".

בָּגדתי בּךָ ממשיך ובוֹגד
ייצר הרסני שכזה ,ממך נוֹדד
מגלגל סיגריה של קוֹדש
מבדיל בין קודש לחוֹל
מעט מן האור מסלק הרבה מן החושך
מתיישב במרפסת
מחכה שמישהו יבוא ויפתיע אותי
יתפוס אותי על חם
נלחם בעצמי ,בּךָ נלחם.
כּבֵדה עליי הקדוּשה
משקר בלֹא ברירה
לא מוצֵא אותךָ בתוֹכי
משקר גם לעצמי
רגע בלי דיבור והכול נעלם כמו לא היה
ואתה רחום כמו לא נשמע
כמו לא נמצא
לא נחמד השקר הזה
לא מכיר בין טוב לרע
מכחיש אותךָ

אתאיסט

על דוכן התפילין בבן יהודה ירושלים ,מונח עלון,בעצם סוג של חוברת
"תן יד לקבלת פני משיח ,הנח תפילין בכל יום חול"
תמונה של איזה רבי,ידו מונפת באוויר לשלום.
שלום עלייך רבי ,מושיט יד מניח תפילין, וואלה רבי שכנעת אותי.
קושרים אותי בשמאל ,על ראשי מניחים כתר שחור , בונ'א ,חתיכת תפילין,4*4.
פעם בשבוע עושים את הטקס הזה?
מה? כל יום? יותר משעה? ,"שמע ישראלי ה'אלוקינו ה' אחד" ,הטקסט פה מיוחד.
תגיד ,מה זה אומר? מה בעצם כתוב פה? זה עברית?
או קיי..הבנתי...,תכל'ס לא הבנתי כלום. לא מאמין בכל הדברים האלה ,זה לא בשבילי זה,
אני בכלל אתאיסט ,קראתי בוויקיפדיה ומצאתי שזה ממש אני ,מאמין בכל לבי בדרך הזאת,
ללא גבולות ,ללא הגבלות, חופש, יש חופש בחירה.
יש לכם מושג מי בכלל כתב את התורה הזאת שאתם כלכך מאמינים בה,? מה זה?,אלוהים?! הוא כתב אותה?
ממש הזויים.
מגדלים זקנים ,למנהגים נתפסים ואת כל זה כתב האלוהים? מסכנים.
בדת שלי אין דברים כאלה ,בדת שלי אין אלוהים ,יש רק אותי ומי שברא אותי הוא אני.
בעצם תמיד הייתי פה ואף פעם לא אלך ,הגוף הוא אשליה,מעטפת חיצונית ,קליפה דקה,מציאות קשה,
אבל הרוח תמיד נשארת.
טוב ברור שיש איזה משהו כזה, מיסטי,שמנהל את העניינים,אבל למה לקרוא לו אלוהים?
נקרא לו נחום.

עיצובים

אגב נשבר לי הגב ,נשבר לי ממֱך, פרוצה שכמותך ,שוב מתעוררת בריח מעושן, האיפור הנוראי הזה מרוח על הכול, את הקנבס והוא המכחול ,צובע את פנייך בצבע זול. את זולה. חצאית קטנה ,קטנטנה ,פרוצה! די ,מהיום אני מִשתנַה, מפסיקה לתת לעצמי ביקור שאינה בונה. אוהבת את המועדון ,אוהבת לרקוד,אוהבת לשתות. איך שכולם מסתכלים עליי, זה מה שעושה לי טוב, ככה אני מיוחדת. בולטת ,לא כמו הזקנות האלה, רק בנות 30 וכבר יש בעל ושלושה ילדים. נשארת צעירה ,צעירה לנצח. ומה אהיה עליי שהקמטים יעלו? ארקוד זקנה במרכז הרחבה? זה עדיין יעשה לי טוב? בטוח איזה צעיר יסתכל לעִברי, אני כזאת שווה! בחוץ זקנה אבל בפנים כלכך צעירה, רעננה, כזאת מגניבה. מריצה בראשי מחשבות של תקווה, זה חסר כל תקווה. חייבת למצוא מישהו חתיך ואיתו לאיתחתן, שיש לו כסף,גבוה,חכם,מבין,אחד שתומך, שאהיה לו איכפת רק ממני, אעשה לו ילדים אם הוא ירצה ,רק שישאר. איכס ילדים , כלכך מלוכלכים. רק שיאהב אותי גם שאהיה זקנה, אוף.. חבל שנולדתי אישה. נו אמרתי לך מספיק אם הביקורת הבלתי בונַה! נשבר הגב מול המראה. נשבר לי מעצמי ממש כמו זקנה.

לַחזוֹר

נִרְאֶה שלעולם לא חזרתי על דף באמת.
הנה ,הגיע לעולמי ,נפתח מולי ,לֹא שָׁנִיתִי.
כתבתי מילים לא שִיניתי.
לא חזרתי יציב.
אולי הפעם אחזור ,אחזור לאחור
כמו שלמדו אותי
אֵחזוֹר לַבּוֹרֶא ,אחזור.
אני מציאוּת הבורא ,רוֹאֶה ,רואה?
מנַסֶה לְאָזֶן ,מִתאָזֶן
לְהִתחַבֶּר לָרוֹעֶה ,לְרוֹעֶה הַדוֹר
זה הוא הפַּעָם.
דור נְאֶמָן מֵחָפֶּשׁ אֵמֶת,
אמת יש רק אחת.
רוֹצֵה לְהִתחַבּר.
לְרֵגָע לֹא מֵחוּיָבִים וְהזמן עוֹבר.
תִראֶה זְה ג'וּנגֶל שָׁם בּחוּץ!
נַחוּץ יוֹתֵר מִתמיד נחוץ
נמאס מלרוץ!רוצים מזגן וּלהתחבּר.
רוצים רוֹעֶה נאמן שיעביר את הזמן!
שלא באמת עובר..

מחשבה טורדנית בתפילת עמידה

תֵּן חוש כתיבה
תֵּן דרכו לבטא אהבה
אלייךָ  ,אחד
למדני לקרוא בִּשְׂפָתְךָ
למדני תפילה

מסתכל אלייךָ והראש בִּמרוּצה
רץ לשום מקום ,בלי סיבה ,יש סיבה למסיבה.
לא נח דקה ,לא נח שנייה
במרוּצַה.
מה את רוֹצָה מרוּצַה?
מה אתה  רוֹצֶה? 
מרוּצֶה?

אותי? איך אותי אם אין אותי?
זה מעייף..
מעייפת הריצה
כל היום על הרגליים ,לא נחתי דקה.
במיטה. לא יוצא מהמיטה ושיוצא ,ישן בעמידה.
למה ככה ,תגיד ,למה ככה?
יוצאות מילים ואין שום כוונה ,רק ריצה.
איך אני ריצה אם אין אני?
התחלתי יפה ,גמרתי ככה ככה..
סיפרתי בדיחה

לבוּשֵי הַקָיִץ

מַהוּת ,לַבָשׁתי מַהוּת
מִסָביב כּוּלַם יֵשֶנים ואני לַהוּט
כִמעָט כַּבוּשׁ ,כמעט בּתוּקֵף
לַבוּשׁ מַהוּת
לַבוּשׁ כמוּ פַּעָם ,נִראָה מִגַוָון עָתִיק
עתיק יוֹמין ,כמו הסבא של הסבא
מֵפּוֹלין
מֵטַפֶּס בַּבקָרים מהמיטה
נִצמָד חַזָק לרִצפָה הקַרָה
אנשים פה חמים
הקב"ה מוֹציא חַמָה מִנַרתִיקָה
או בּפַּשׁטוּת הַדבָרים ,חַמָה שׁינתָּה אֵת מַסלוּלָהּ
יש פּה אחד ,צועק שזה בכלל כדור הארץ
מה אני מבין.. קדוש ברוך הוא ,תגיד לי מה.
נעים כשהרצפה קרה ,לא זז ואין בשביל מה
לבשתי מהוּת
חתכתי פֵאָה ,עַטרֶת על רֹאשי ,נִראה כבן מאה,
עם כֹל העטיפוֹת כשאני על הרִצפָה
קשֵׁה ,עוֹדי קשֵׁה עם החַמָה שמִחוּץ לנַרתּיקָה
אָז מה?

כ"ד טבת תשע"ב

רוצה להיות המשפיע שלי ?
בסדר..
אז אני הנותן ואתה המקבל!
מקובל?
אני המלך ואתה המשרת
שליח של קודשה בריך הוא
ללמד אותי את העבודה.
עבודת השם!
אין לך מציאות, אתה רק כלי
כלי שלי, כלי שני  (מדובר ביהודי)
מחבר אותי בהשגת אלוקות
בבניית דירה, קוטג' או וילה
בעליונים ובתחתונים.
צריך להיות אכפת לך ממני באמת.
שאתה מולי ואני מולך
קודשה בריך הוא, זה אני
קודשה בריך הוא, זה אתה
וכשאני בהסתר
אז מי צריך שיפוץ?
שנינו
אל תבוא כאילו מי אתה!
מי אתה בכלל?
עוד ליצן, כמוני שחקן
מלקק לבהמה, מחבק ת'אגו.
חושב שאתה משפיע??
תתכופף עד שאין אותך ויש רק אותי
כעת אני במרכז
יהודי בבעיה, כמעט ועושה תשובה.
נו תהיה אמתי ,מסור בלי גבול כלל
הרי אתה רק כלי! (מה תאמר על זה עכשיו?)
בשביל מה ירדה הנשמה לתוך צואה ואשפתות ?
לברר ת'אין סוף
במקום שנדמה שיש בו סוף
והרי אין סוף, אין גבול.
אז את מי אני מגביל?...
נו צא מההגבלות הטיפשיות שלך כבר!

המשך טבת תשע"ב

קורא לזה ישיבה?
אין פה ישיבה בכל המדינה!
הכל סלט, ואתה מהלך בין הגזרים, עגבניה, מלפפון, בצל וקישואים.
אני הכי אוהב את הקישואים כשהם מפולפלים.
כל כך שבעים, כל כך שמנים, בטטות.
תגיד לי מי המשפיע שלך... ואגיד לך מי אתה.
אתה בולבול המבולבל
כולם פותחים ספרים...קוראים ונשארים מפוזרים!
ראש כאן רגל כאן והיד, בכללללל...
לאן אתה עף! הראש מרחף, ואתה קורא לזה ישיבה?
לאן אני שב? טוב נו...קצת שב
נשאב! הולך אחרי הרב. אחרי המיעוט נשאר סמרטוט. נשבר לך הגב?
תפסיק כל היום לשבת! תלך!
לאן תלך?
אין פה ישיבה בכל המדינה!
לא בשבילך. תתחתן
כולם פה יושבים טסים עפים
והכל פה בכלים.
יש זמן דופק בשעון!
לקום, לישון, ראשון
אני הכי מיוחד
אני "אין לי מציאות"
אני הכי מיוחד שאין לי מציאות
וואי והגזר... שלא נדבר על השאר
הכל סלט
אני סלט
צריך למצוא בדחיפות ישיבה טובה
או שאני המרובע?

צריכה נכונה

מה עוד צריכה תרבות הצריכה
בכדי לִקלוֹט שְׁשׁוֹגָה בתפיסת עולמה.
עידוד הפרט לרוץ ולקנות
מביא שגשוג כלכלי רצוף בעיות.
אֹמנם וישנה התפתחות מספקת
אך הכיס מתרוקן רק מלשבת בשקט.